בלוגינה

17.8.14

יש צמחים שרציתי לומר לך                                                                                            
ימים לא פשוטים עוברים על כוחותינו. לא, לא בצבא או בריצות בין ממ"דים אלא בריצות תכופות בין ערוגות.

מסתבר, שכאן בחלק הצפוני של מדינת ניו יורק, סוף יולי- תחילת אוגוסט הוא לא ממש הזמן להשאיר ערוגה לחסדי שמיים. אמנם, יש מספיק גשם, (תודות למוריד\ת הגשם יורדים כאן גשמים כל 3 ימים בממוצע בקיץ) אך המשקע מותיר אחריו "משקעים" אחרים בדמות עשבים לא מזוהים , שמתגלים כשתייני מים לא קטנים הכובשים את הערוגה .

באחת משיחותיי עם גנני איתיקה הוותיקים גיליתי בעצם, מה שידעתי מזמן. לכל עשב צומח יש תועלת כלשהיא. מסתבר שישנם זנים של עשבים שצומחים גם בארץ ששווה לשים אליהם לב ואף לשלב אותם בתפריט. יש כאלו בעלי תכונות בריאותיות שלא יסולאו בפז, יש כאלו המוסיפים ויטמינים חיוניים לגוף, כאלו המוסיפים טעמים מיוחדים למזון וכאלו שסתם נראים יפים ושתוקים בסלט:)

לטובת גננינו-הכינותי מראש טבלה קטנה של צמחי תועלת נפוצים, סגולותיהם וקישורים למתכונים. חלק מן המתכונים כתובים באנגלית-אתם תסתדרו, נכון?

לעבודה..	למה זה טוב לי?	איך מזהים?	שם
מטבל מעלי ריג'לה סלט ריג'לה מרק טרטור ריג'לה אורגני סלט יווני עם עלי ריג'לה 45 שימושים לריג'לה	משלימה ויטמין סי, אנטי בקטריאלית, אנטי פטרייתית, קוטלת תולעים, אנטי דלקתית, נוגדת עקיצות חרקים, מורידה חום, משככת כאבים, מורידה את רמת הסוכר, משתנת, מחזקת לב וכליות		ריג'לת הגינה(באנגלית: Purslane)
משקה חסה חם + סלט חסה להגברת החלב אצל אישה מיניקה רשק- קפוצ'ינו ירוק הכנת תמצית	משככת כאב, מרגיעה, מסייעת לעיכול, מסייעת לשינה, מורידה חום, מרבה חלב במיניקה, מעמעמת הכרה, משתנת, נוגדת גידולים		חסת המצפן (באנגלית: Wild lettuce)
קציצות כף אווז האשפות תה כף אווז פלוס עוד קציצות מרק דיטוקס (מנקה מרעלים)	תרופה לשיעול, לדלקת ריאות, למחלות מעיים, לכוויות, לדלקות עור, לגרוש תולעי מעיים ולפצעונים		כף אווז האשפות (באנגלית: Nettle-leaved goosefoot)
ניוקי חוביזה עלי חוביזה ממולאים קציצות חוביזה קלצונה, חביתות וקציצות חוביזה	עשיר בברזל! בענפים העשירים בריר משתמשים כתרופה לשיעול, לדלקות, לכוויות, למחלות עור ולהפרעות בדרכי הנשימה ובדרכי השתן בעלים משתמשים כרטייה נגד עקיצות וצריבות בעור העלים והפרחים משמשים לתה המרגיע כאבי גרון ואת מערכת עיכול		חובזה או חלמית (באנגלית: Malva)
מרק סירפד קציצות סירפד תה, פסטו סירפדים ועוד חביתת סירפד כיסוני סירפד ואזוב מרק ציר סירפדים	עשיר בברזל! מקל על בצקות ברגליים, מחדד זיכרון, מחזק את המערכת החיסונית, מנקה מרעלים, משתן, טוב לסובלים מטחורים, מחזק את שורשי השיער, מסייע להפרשה טובה יותר של חלב אצל נשים מיניקות, טוב לטיפול בדלקות פרקים ולשרירים תפוסים		סירפד(באנגלית:  )Urtica
סלט חורפי מעשבים נפוצים שילוב כוכבית בשייק ירוק פסטו כוכבית פאי כוכבית פריטטה כוכבית ואפונה	לטיפול בעיות עור ,איחוי פצעים, משחות ,כאבים שגרוניים דלקתיים ושיכוך גירויים משתמשים בשורש לעצירת דימומים ויסתיים כבדים, לאנורקסיה או מצבי תת תזונה		כוכבית מצויה (באנגלית: )Chickweed
רשק ירוק לחם ירבוז,דייסה ופופאמרנט	תומך בכבד, מטפל בפצעים חיצוניים, מטפל במחלות מעיים, חום גבוה והכשת נחשים (רפואה סינית), מומלץ לחולי צליאק (ללא גלוטן)		ירבוז עדין (באנגלית: )Amaranthus Viridis
סלט גדילן מצוי סלט ירוק סתווי בשילוב גדילן זרעי גדילן גדילן במוזלי של בוקר שייק פירות בשילוב זרעי גדילן	מטהר ומנקה את הגוף מרעלים, בעיקר נחשב כמטפל הפלא במקרים של דלקות כבד שונות ושחמת הכבד כמו גם דלקות במערכת העיכול וכולסטרול גבוה, משמש לטיפול בפצעי עור		גדילן מצוי (באנגלית: ) Milk thistle
סלט תפוחי אדמה ופרחי חרדל קציצות עוף עם חרדל השדה אבקת חרדל והמון מתכונים ברוטב חרדל פסטו עלי חרדל + סלט צנוניות ועלי חרדל	זרעי החרדל ממריצים את מחזור הדם, מעודדים הזעה, משתנים, מקלים על כאבי שלד ושרירים, יעילים לניקוי המעיים ואבני כליות וטובים להצטננויות , נזלות ודלקות אוזניים		חרדל (באנגלית: )wild mustard

 

אפשר להחכים עוד בנושא צמחי בר למאכל אצל אורי מאיר צ'יזיק כאן


________________________________________________


15.4.14

קצר לפסח

אז אחרי 40 שנה שיצאנו ממצרים, עמדנו בתור בסופר כדי לקנות מוצרים לארוחת החג, עמדנו בפקק כדי להגיע לארוחה אצל ההורים או (אם אתם בקצה השני של העולם) המתנו חודשים לכמה ימים רצופים של טמפ' מעל האפס- בואו נדבר בקטנה על חירות- או על כל מיני פעולות זעירות שיעזרו לנו להביא קצת ממנה לחיינו השנה.

חופש תנועה-
נניח שבחרתם לגור בעיר\יישוב עירוני. אתם נהנים מיתרונות העיר על הכפר- הכל קרוב לבית- חברים, קניות, בילויים, חינוך לילדים, תרבות, ספורט. אתם כבר רואים את החיים מסתדרים להם מעצמם בעודכם מפדלים בהנאה ממקום אחד למשנהו. רק מה? פעם בכמה זמן מזדמנת לה נסיעה מעצבנת ורחוקה מחוץ ליישוב. מצב מתסכל שמביא אתכם לחשוב שוב על רכישת מכונית. אתם לא חיייבים לרכוש רכב. נפלאות הטכנולוגיה המציאו אפליקציות שיתוף בנסיעה: הנוסעים הפוטנציאלים מקלידים את מועד הנסיעה הרצויה, מקום יציאה ומקום יעד. בעלי הרכב מקלידים מועד נסיעה צפויה, מקום איסוף, מקום יעד, מספר מקומות פנויים ודמי השתתפות בנסיעה. כולם מרוויחים מהסידור הנ"ל: בעלי הרכב- את עלות הדלק שהיו משלמים גם כך ולפעמים יותר מזה, חברים לדרך שהופכים את הנסיעה לחווייתית. הטרמפיסטים- חיסכון בעלות נסיעה בתחבורה ציבורית, חברים לדרך, חיסכון בזמן הנסיעה. כולנו- פחות זיהום אוויר, פחות פקקים בדרכים. דוגמא מצוינת היא אפליקציית  "zimride" האמריקאית-  לי אישית היא חסכה 20 דולר של נסיעת אוטובוס מאיתיקה לניו יורק סיטי ולפחות שעתיים של נסיעה. בישראל קיימות האפליקציות "פיקאפ" ו"יאללהבו". תשתמשו בהם.

פעם היו משתמשים בסימן הזה לעצור טרמפים, היום אפשר פשוט לעשות לייק לאפליקציית שיתוף נסיעות

החופש לאכול בריא-
אמנם, כאן האופציות (במיוחד לאור תופעת הטבעונות ההולכת ומתעצמת) רבות. ישנם לא מעט מסעדות המתהדרות בתואר "ויגאן פרנדלי" או בתפריט צמחוני, מוצרים המתהדרים במדבקות המעידות של "סחר הוגן" ו "לא מהונדס"- אך כאן רציתי לדבר דווקא על קואופרטיב מזון. הקואופ הוא לרוב גוף שהוקם למטרת קניות משותפות של ירקות ומוצרים אורגניים, ישירות מהמגדלים במחירים שווים לכל נפש. מרוכז בנקודות איסוף הקרובות לביתכם אחת לזמן הנקבע מראש או מאורגן ומחולק ע"י החברים עצמם בהתנדבות. שוב- הרווח הוא של כולם- אתם זוכים במזון בריא ואורגני, מכירים חברים חדשים לדרך וחוסכים שעות של נסיעה ועמידה בתורים בסופר. החקלאים- זוכים בפרנסה קבועה וקשר ישיר אל הלקוחות. הסביבה זוכה- הפחתת טביעת הרגל האקולוגית- פחות נסיעות למטרת שינוע המזון  ולקנייתו. בארץ הייתי בודק את "קואופרטיב אורגני דרום תל אביב", "שלנו", וקואופ "מעוז אביב- בתל אביב, קואופ "הבאר" –בבאר שבע, קואופ  "יבולים" בכפר מלל המשרת את תשובי הוד השרון, כפר סבא והסביבה, קואופרטיב מזון קהילתי "קטמון", קואופ "גנים" בקרית מנחם- לירושלמים, קואופ "גרילה צפון" לצפוניים ועוד רבים וטובים. מזומנים לנסות ולשפוך אור על קואופרטיבים נוספים הפועלים במקום מגוריכם ו\או על חווית השימוש כאן למטה בתגובות.

שחרור מסלולריים ישנים-
למי מאתנו אין בבית את מגירת הסלולריים הענתיקות, שבמבט חטוף בה ניתן לשרטט את ציר הזמן של אבולוציית המכשירים הסלולריים ששינו את חיינו. החל ממכשירי ה"פליפר" האגדיים, שדורשים תיק נשיאה משל עצמם וכלה ב"סליידרים", שנהגנו לפתוח ולסגור אותם סתם בשביל הכיף- כל אלו נזרקו אחר כבוד למגירה ואין בהם כל שימוש היום. לזרוק- לא כדאי כי המכשירים מזהמים את הקרקע ובכלל פסולת אלקטרונית תופסת מקום שיכול להיות מיועד לדברים אחרים כמו טבע, למשל. פתרונות יצירתיים יכולים להיות לנסות ולמכור את המכשירים הישנים, אם עדיין עובדים, באתרי יד שנייה דוגמת "ווין-ווין" ו"ויד 2" או לחברות הקונות מכשירים משומשים כמו : "ריסל", "מובייל טו גו", "אליין טרייד אין". עם קצת מזל תצליחו להחזיר לעצמכם עד 40% מסכום הרכישה. עוד אופציית מכירה היא לחברת הסלולר שלכם בתמורה לקבלת קופון הנחה ברכישת מכשיר חדש- כל חברה וההנחה שלה. הפתרון הכי גאוני ששמעתי עליו הוא הכספומט הירוק. אתם מגיעים לקניון או מרכז אחר בו ממוקם מכשיר הכספומט הנ"ל, מפקידים בידיו האמונות של הכספומט האקולוגי  את המכשיר הישן שלכם והוא מחשב כמה מגיע לכם לפי הרכיבים האלקטרונים הנמצאים בו וחיוניות המכשיר עצמו. אם המכשיר פג תוקף אלקטרוני- תקבלו עליו דולר אחד תמורת התכת הרכיבים וההתחשבות בסביבה. הצרה היחידה-  הפלא עדיין לא הגיע לארץ. אם כך, נמתין בסבלנות. אם לא בא לכם להמתין- אתם יכולים להוציא את הבטריות ולהביא אותם לילדים בתור משחק, הכנה לעתיד או אפיקומן זול במיוחד.

Eco ATM- זולל הסלולריים שלא צריך ארוחת חג כדי להיות שבע

________________________________________________

15.3.14

קן לכיבוש

לפני שאני מתחיל לקבל כאן שרשור תגובות מתנגחות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית- אבקש מכם  לקרוא עד הסוף. כיבוש המרחב הציבורי הוא אכן כיבוש לכל דבר אבל קיים הבדל אחד גדול-אחד משעבד מבנים בכדי לחבר בין בני אדם והשני- משעבד בני אדם ואיתם גם מבנים.

אז מדוע אנו צריכים מבני קהילה?בעשור האחרון קיים באזז סביב תנועות התעוררות שונות השמות דגש על חיבור בין בני אדם המתגוררים באותו איזור מגורים למרות השוני הקיים בדת, גזע ומין. במיוחד לאור הניכור והניתוק המתהווה לנגד עיננו עם כניסת האינטרנט לחיינו -הדגש  שלהם הוא לחבר ולא להפריד. מקום פיזי עדיף על מקום וירטואלי לצרכים האלו ועדיף שהוא יהיה קרוב לבית בכדי  לעודד יותר אנשים לעשות זאת (מה לעשות,הפכנו ליצורים יותר עצלים). אז יש מצב שהקשבנו בשיעורי היסטוריה?
בעבר מבנים ציבוריים שתרמו להפרדה ושוני בין אנשים  ולכך יש כמה דוגמאות בולטות שקיימות באירופה:הכנסיות. השיווק שלהם עבד בעיקר על הפחדה וכך גם המבנים הקודרים הללו נבנו אך החיברות בין המתפללים והצורך במקום מפגש מקומי הפכו את הכנסיה למקום שיצאו ממנו יוזמות מקומיות של צדקה ותרומה.אצל היהודים בתי הכנסת (כנסת=מקום התכנסות) שיחקו את אותו התפקיד בשינוי אדרת - המבנים עצמם פחות קודרים ועצובים.

השינויים שהחברה שלנו עוברת  מצביעים על השינוי בשימוש במבנים. כך, מבנה ששומש למטרה מסוימת בעבר ננטש בעקבות שינוי בצורך או ביטול הצורך (או סדר שימת הצורך במקום יותר נמוך בסדר העדיפויות המקומי) שלשמו הוקם. למשל, אני לא בטוח,שיש מקום לכ"כ הרבה בתי כנסת בשכונה המיתולוגית שלי בפלורנטין- האוכלוסיה הפכה ליותר צעירה ופחות דתית מזו שגרה שכונה בשנות השישים-שבעים. בהתאם לשינוי הדמוגרפי שעבר על השכונה-אולי יש מקום לשנות את ייעוד המבנה למרכז ליזמות, גן ילדים או לספרייה ציבורית.

שליט העיר הבלתי מעורער של העיר הירקרקה שאני גר בה כיום, איתיקה, הוא הקואופרטיב האורגני "גרינסטאר"- שהחל את דרכו כחנות אורגנית קטנה בשנות ה70' ומקדש את הקשר בין החקלאים המקומיים לתושבי המקום.הרמה של המוצרים כל כך גבוהה שלפעמים אפשר לקנות בננה עם 5 מדבקות אחריות שונות עליה (משרד הבריאות,אורגני,מקומי,סחר הוגן והזדמנות העסקה הוגנת). הקואופ הבין שאין לו זכות קיום ללא האוכולוסיה המקומית והחל לעשות פעולות סוציאליות מעבר למכירתם של סחורות אורגניות.

"גריןסטאר"- 9,000 חברים לא טועים

                                     

בשנה האחרונה רכש הקואופ שני בנינים מוזנחים בדרום העיר- אחד משמש לשוק איכרים חורפי- דבר שלא היה כאן מעולם -זהו שוק יותר קטן מהשוק הקיצי, אך מעודד קשרים ישירים בין החוואים עצמם שמגיעים למכור את מרכולתם לבין הלקוחות שבאים לתמוך ולקשקש על מזג האוויר.

הבניין השני שרכש הקואופ נועד לפעילות חברתית נטו- הרצאות,קורסים,כנסים,פעילות וסרטים שיהיו פתוחים חינם לציבור הרחב. במודעת הדרושים שפרסם הקואופ ציין שישנה העדפה בהעסקה לחברי הקואופ. ככה יוצרים מקומות עבודה חדשים ויותר מזה- ככה יוצרים קהילה.

עוד מקום שמככב באיתיקה בכמה שנים האחרונות הוא מרכז ה"reuse"- המרכז קונה חפצים משומשים מתושבים שאינם זקוקים להם עוד,משפץ ומדנדש אות אלו שזקוקים לכך ומוכר אותם לציבור הרחב במחיר מצחיק. אפשר למצוא הכל- מטלפון חוגה ועד טוסטר חדשים כמעט לגמרי,מכשירי כתיבה,כלי מטבח, ווים לתלייה,תמונות,מחשבים ומדפסות,חומרי בניין, דלתות ואפילו מנורות רחוב ענתקיות.היוזמה המקומית שיתוף עם תוכנית 20 השנים של המחוז הצליחה ב12 שנים להפחית את כמויות האשפה בעיר ב58%.הישג מרשים,לא?המרכז לשימוש חוזר רכש לאחרונה שטח של מפעל נטוש והפך אותו למרכז חינוך לשימוש חוזר אשר חלק הארי שבו ישמש לפרוייקט ה"reset" של המרכז. פרויקט ה"ריסט" מכשיר מובטלים לשוק העבודה ע"י הקניית מיומנויות חדשות בתחום טכנולגיות מחשבים,תיקון מחשבים,שיפוץ וטכניקות בנייה מחומרים ממוחזרים. בכך, תורם המרכז משמעותית לשוק העבודה ובעיקר מספק זמן איכות למובטלים, שבמקום להיות זרוקים ברחוב, מחדשים את הביטחון בעצמם וביכולתם לתרום לסביבתם.

תוכנית ה"reset" משנה את חייהם של המובטלים ועוזרת בהורדת אחוזי הפשיעה באיזור

אינספור דוגמאות כאלו של התאגדויות ,שרוכשות מבנים נטושים והופכות אותן למקומות שמחים המחיים מחדש את הקהילה סביבם, אפשר למצוא היום כמעט בכל מדינה בעולם. קחו לדוגמא את רעיון  הmeanwhile uses-שמובילה בריטניה. זהו  מן הסכם שנערך בין בעלי השטח/ העירייה/ התושבים, שאומר ששטח מסויים ינתן לשימוש ציבורי, לזמן מסויים. ארגון ה"שימוש הארעי", שבסיסו בלונדון, הפך לארגון הצדקה הגדול באנגליה. סניפי הארגון בערים האנגליות הפכו מבנים נטושים למקומות שכולם מרוויחים מקיומם- בעל השטח הנטוש שומר על ערך השטח הנטוש ומרוויח שכירות, רווחת תשובי המקום עולה (מקום פעיל יותר נאה לעין ממקום נטוש וזנוח) והכי חשוב- האוכלוסיה המקומית מקבלת פתח להזדמנויות בתחום העיסקי, של השכלה,הכשרה וחיברות.

האם הרשויות ידעו לקרוא את המפה המקומית וייצרו בעצמם מקומות מפגש קהילתיים,מקומות המקנים הכשרה ומיומנויות, מקומות המפרים את התושבים ע"י מפגש איש עם רעהו?או שהסטטוס קוו יישמר ומקור היוזמות ימשיך להיות נחלתן של התאגדויות תושבים או קואפרטיבים בהתאם לצרכיהם על חשבון שטחים זנוחים?אולי ייתכנו שת"פים בין קבוצות תושבים לכסף הגדול של העיריה ויכולתה לשנות ייעוד של שטחים בתחומה?מה אתם חושבים שצופן לנו העתיד הקרוב? 

________________________________________________

11.2.14

בפנוכו של  הבפנוכו

פברואר. שיא החורף צפון-אמריקאי (אולי עוד לפנינו- קשה לדעת). אי אפשר להסביר למי שלא חווה אחד כזה בשיא העוצמה בעצמו.החורף שאנו חווים כאן באמריקה מגמד כל תקופה כזו בשנה מאיזור הים התיכון. שם העונה הזו טובה בשביל הספרים או בשביל למלא את החלל  שקיים בין הקיץ לאביב. מה לא חווינו כאן? מתחילת החורף שמתי לב לכמה נקודות חשובות: שלג יכול להגיע בכל מיני צורות ומשקלים החל מרך ונוצתי וכלה בגושים של קרח בגודל מטאור, יש ימים שאתה רוצה ללחוץ על כפתור ה"Beam me,Scottie" ולהשתגר לסיביר, מצב הרוח מתאים למזג האוויר הקודר. תוסיפו למתכון חוסר עצום בשעות שמש ישירה (זריחה בשעה 7:30 -שקיעה ב17:00!!!) ותקבלו יישוב מעבר- כולם בורחים מכאן בעונה הלבנה של השנה. אם אין לימודים\עבודה שכובלים אותם, כמובן.

לאחר מחשבה עמוקה בנושא, הגיעה המסקנה המתבקשת- אנשים יכולים להסתגל כמעט לכל תנאי של מזג אוויר אבל כשחסרה השמש, הנחוצה כל כך לקיום חיים- מתחילות בעיות. הגוף שלנו מייצר ויטמין D.כמות הויטמין המיוצרת  צריכה להיות לא פחות מ 32 ננוגרם למיליליטר,ועל-כן כמות מתחת ל 20 מעידה על מחסור חמור שמגביר את הסיכוי למחלות שונות כולל סרטן ומחלות אוטואימוניות כמו טרשת נפוצה. בכדי למנוע את המחסור בויטמין משלימים בכדורים- מסתבר שלא מעט אנשים. אפשר עוד לדבר על שמחת החיים שלאט לאט נעלמת לה עם השמש,ההתנתקות וההתבודדות בימים אורכים של סערה אך אלו הן רק דוגמאות למה שעובר על בני האדם החיים באיזורי מזג אוויר קיצוני. אז אם בני האדם מתקשים איך מסתדרים הצמחים בכל זה, אתם שואלים?

אלו עושים את שלהם בקושי רב. כמו האסקימוסים שהסתגלו לחיים
 בתנאים קיצוניים במשך דורות אפשר למצוא זנים של צמחים ששורדים יפה את השלג – ואפילו מצליחים לטפס על ביניני קומות אך הרוב מחכים בסבלנות מתחת לשלג  לפריצה הגדולה שלהם באביב. כמגדל חובב- ניסיתי להתנגד  לאחר כמה נסיונות כושלים בהם השלג ,הקרח והקרה תפקדו כקברנים, הבנתי שהדבר היחיד שאני יכול לגדל בתנאים הנוכחיים בחוץ הוא זקן וגם את זה בקצב איטי להחריד. אמרנו שבפרמהקלצ'ר כל בעייה היא פתרון,נכון?נכון! אם יש סבירות נמוכה שנראה ברכה בעמלנו מחוץ לבית, כנראה שהגיע הזמן ללמוד איך מגדלים את הירקות,צמחי התבלין ואחרים - בתוכו.בפנוכו של הבפנוכו של הבית.

איך מתחילים? מחפשים את החלון הכי חשוף לשמש הנמצא בהישג יד. אם לא יודעים איפה הוא אפשר לבדוק. לוקחים כמה מיכלי פלסטיק משומשים של קוטג',יוגרט,מנקבים אותם בחלקם בתחתון לסינון,שמים מכסה או צלחת לאגירת הנוזלים מתחת לכלי,ממלאים את המיכל באדמה משובחת, דואגים שהאדמה תהיה רטובה ו..זורעים עגבניות. עגבניה צומחת מהר וכמעט על כל מצע אך זקוקה לאור שמש  ולכן היא כלי מצויין לבחינה של מיקום אור שמש אפקטיבי בבית. מניחים את המיכלים ליד החלונות ולפי הזריז ביותר קובעים את מיקום הצמחים בבית –במיקום של הזריז ביותר תהיה השמש החזקה ביותר. לכן, ליד החלון הנ"ל נמקם צורכי שמש כבדים.

אז מה מגדלים חוץ מעגבניות?

-אפשר לצרף פלפלים לרשימת החממה הביתית. צריך לזכור שהטמפ' בפינת הגידול צריכה להישאר על טמפ' החדר (15-25 מעלות צלזיוס) ומעלה. שורשי הפלפלים אוהבים להתפרש ולכן עדיף מראש להניח אותם במיכל גדול. רצוי אף לגדל כבר את הפלפלים ממצב של שתיל מאחר והגידול בבית הוא איטי להחריד עדיף פחות לתהחיל ממצב של זרע.

-בצל\בצל ירוק- הכי קל שיש! לוקחים את הפקעת החביבה שקנינו אצל הירקן ומניחים אותה בצנצנת זכוכית מלאה במים בתחתית עד האמצע. במהרה יתחילו לצוץ גבעולים אותם אפשר לקצוץ להנאתינו ולשים בסלט. במידה ורוצים להאריך את חיי הבצל אפשר להוסיף לצנצנת מעט אדמה.

-עוד פקעת אכותית לגידול ביתי היא השום. התחילו עם ראש שום או שן אחת (אם אתם לא ממהרים לשום מקום) והקפידו על קוטר מיכל של 15 ס"מ לפחות,שמש טובה וסירקולציה של אוויר. ניתן לקצוץ למאכל את המוט הלבנבן והטעים שיבצבץ בשבועות הראשונים.

  -צנון הוא אחת מירקות השורש הכי קלים לגידול בפנים ובחוץ,מוכן לאכילה לאחר כמה שבועות. מיכל הגידול הדרוש צריך להיות רחב למדי ותשומת לב יתרה בימים חמים היא מצרך חיוני.

-צמחי התבלין החביבים והריחנים שלנו (כמעט ושכחנו אותם)- בזילקום, פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין, נענע, ארגולה -מצוינים לגידול חלון ביתי. אם יש לכם חלון גדול אפשר להנדס חוות חלון לפי ספר ההוראות המצוי באתר "בידיים". 

בזילקום ופטרוזיליה צריכים לפחות 4-5 שעות אור שמש ישירה –נא לכוון את המיכלים בהתאם. אנקדוטה קטנה לגבי הבזילקום-אם מתחילים לפרוח לו הפרחים כדאי לגזום אותם אחרת הפריחה תמרר לכם את העלים.

-ועכשיו לשוס רציני...פטריות!! כן! אפשר לגדל פטריות בבית.מסתבר שהצפון אמריקאים חובבי גידולי פרטיות ביתיים וניתן לעשות זאת במיכל סגור עם מכסה השומר על הלחות או על גזע עץ מאד מסויים.מצאתי כאן מדריך מלא בשני חלקים ואם תעקבו אחרי הסרטון ליוטיוב תמצאו עוד המון וידאוז מעניינים בנושא. אצלנו הם נחות להן במחסן בארגז פלסטיק ומחכות בנתיים ל"ביג באנג".

אז אלו תנאים אנו צריכים בכדי לאפשר לחברים הירקרקים שלנו לגדול בבית? שמש- כבר אמרנו. מים- כמו שאנחנו משקים בגינה מחוץ לבית ולעיתים אף יותר. אם מדובר על אזורים קרים במיוחד כנראה שהחימום הביתי יגרום ליובש בתוך הבית ולכן נצטרך להשקות אפילו יותר. שימו לב ללחות הקרקע לכעיתים קרובות. דשון- אפשר להוסיף קצת קומפוסט אך לא חובה מאחר וצמחים בתוך הבית גדלים בקצב פחות מהיר ולכן זקוקים לפחות דישון אם בכלל. מזיקים-הסיכון של החשפות למזיקים כמעט ולא קיים.הסיכון מסתכם בכנימות עש וזבובים. מכירים עוד גידולים שאפשר להעביר לבפנוכו של הבית?מוזמנים לכתוב לנו בתגובות כאן למטה.

______________________________________________________

2.2.14

חשיבותו של גידול מזון עירוני

במאות השנים האחרונות חל תהליך מואץ וכלל עולמי של עיור, מעבר של אוכלוסיה מאזורים כפריים לאזורים עירוניים. היחס בין האוכלסייה באזורים הכפריים לאוכלוסייה באזורים העירוניים התהפך כך שכיום מרבית תושבי העולם גרים כיום בסביבה עירונית. בין השאר, ההגירה לערים נותנת אפשרויות רבות יותר בהיבטים רבים כגון כלכלה, חינוך ויצירה בעוד ואפשרויות הקיום הבסיסי באזורים הכפריים נשחק בשל מיכון וסדרי הגודל של הייצור והצריכה.

מקור המזון בעבור אוכלוסיית העולם נשען בעיקר על האזורים הכפריים ושטחים טבעיים תוך צריכה של משאבים ניכרים לגידול ושינוע המזון וגרימת נזקים אקולוגיים חסרי תקדים כגון סחיפת והמלחת קרקעות, פיזור רעלים והרס בתי גידול טבעיים לצורך הכשרת שטחים נוספים לחקלאות. בימינו אנו, מקבלת השאלה – מאיפה מגיע המזון שאנו אוכלים? – משנה תוקף! זוהי הזדמנות לחשוב על מקור המזון, האחראים לגידולו והמתפרנסים ממנו, ועל מבנה ענף החקלאות העולמי. שאלה משמעותית הקשורה בגידול ואספקת מזון ובביטחון תזונתי היא בדרכים בהן ניתן לגדל את המזון שלנו בעיר.

הכתבה מובאית בפניכם ומציגה של מגוון אפשרויות לגידול המזון בעיר, בסביבת מגורינו. ההתנסות בגידול המזון שאנחנו אוכלים, מחברת אותנו לשאלה של מאיפה מגיע מזוננו וכמה עבודה נדרשת בכדי להפיקו. בעידן גלובלי זה, הידעתם שחלק ניכר מהאוכל שאותו אנו צורכים לא גדל ומיוצר בישראל? הידעתם שלא מגדלים שומשום בארץ בשל כוח העבודה הנדרש לקציר שלו – טחינה זה הכי ישראלי לא? רגע, אבל טחינה מכינים משומשום לא?!

גינות קהילה

במספר השנים האחרונות אנו עדים לכמות משמעותית של גינות קהילתיות חדשות שמוקמות ברחבי הארץ. בישראל כיום, כ- 300 גינות קהילתיות הפרוסות מאילת ועד קרית שמונה. מהי בעצם גינה קהילתית ואיך היא קשורה לגידול מזון בעיר?

גינה קהילתית היא שטח שבו נפגשת קהילה מסויימת, לרוב מאותו אזור גיאוגרפי, ועוסקת בפעילות גינון. באופן גורף, את הגינות מפעילים ומעבדים חברי הקהילה תוך יצירת וחיזוק קשרים הדדיים באופן שתורם ליכולת הפעולה הקהילתית ומביאה לרוב לפרויקטים ותוצאות אף מחוץ לתחום הגינה. גינה קהילתית היא מעיין חממה קהילתית, מתנ"ס פתוח תחת השמיים שתורם גם לקהילה וגם לעיר נדבכים חשובים נוספים. חשוב לציין כי כשמדברים על גינות קהילה מדברים על מגוון רחב מאוד של אופי פעילות. קיימים מודלים רבים ושונים של גינות קהילה. מודלים אלו נבדלים זה מזה ומתייחסים לשאלות כגון: מי יזם את הגינה? מי מרכז אותה? מי מתקצב אותה? מה הייעוד הקרקע שעליו נמצאת הגינה? מהם מאפייני הפעילים בגינה? מה מאפייני הפעילות? ועוד רבות אחרות.

גינות קהילה רבות, ואולי ניתן להכליל ולומר כי כמעט כל הגינות הקהילתיות כוללות מרכיב של גידול מזון. גידול המזון יכול להתבצע בצורות שונות בהתאם למאפייני פעילות הגינה הספציפית –  בערוגות משותפות, או בערוגות אישיות. גינות רבות כוללות מעיין "חלקות אישיות" שבהן משפחות ופעילים יכולים להתנסות בגידול חלק מהמזון אותו הם צורכים. מאידך, בגינות רבות אחרות העבודה היא משותפת - כן כן, משותפת - בערוגות משותפות בהן נהנים בעיבוד הקרקע המשותף וחולקים את התוצרת.

בגינות הקהילתיות מגדלים ירקות, עשבי מאכל, תבלינים ועצי פרי. חלק גדול מהגינות הקהילתיות מחזיק בגישה של חקלאות בת-קיימא, המאפשרת שמירת המשאבים בעבור הדורות הבאים. חקלאות אורגנית שאינה משתמשת בחומרי דשן והדברה כימיים שמגיעים לאחר מכן לקרקע ולמי השתיה שלנו. לכן, בחלקן שמור אף מקום חשוב לשטח בר שבו מושם דגש על מיני צומח מקומי. בחלק מהגינות, מקפידים על גידול זרעי מורשת ובכך תורמים לשמירה והרחבה של המגוון הגנטי ההולך ומצטמצם בשל שימוש בזרעים מהונדסים ומוכלאים.

אין כמו לאכול את המלפפון או השעועית שגידלתם

אין כמו לאכול את המלפפון או השעועית שגידלתם. באופן אישי אני ממליץ להתנסות. מעוניינים? אז איך עושים את זה? ראשית כדאי לבדוק אם יש גינה קהילתית בסמוך למקום מגוריכם. אפשר לעשות זאת באמצעות פרויקט המיפוי של "התארגנות גינות קהילה בישראל", קומץ פעילי גינות שהתארגנו בכדי לחלוק את הידע הנרכש עם כל המעוניין. הפרויקט מאפשר ליצור קשר עם פעילים בגינות קהילה ולהצטרף לפעילות. עדיין אין גינה לידכם? מאגר המידע של "התארגנות גינות קהילה בישראל" יאפשר לכם להבין מהם השלבים העיקריים בתהליך גיבוש הקהילה והקמת הגינה וייתן את הפרטים של אנשי הקשר הרלוונטיים ברשויות המקומיות. כמובן שאפשר ליצור קשר ולהיעזר וללמוד מפעילי ההתארגנות שפנויים בכל עת לסייע.

חוות עירוניות ופרוייקטי "חלקה לתושב"

בין הפרוייקטים השונים הכרוכים בגידול מזון בעיר ניתן להבחין במודל השונה בהיקפו ממודל גינות הקהילה. בעוד וגינות קהילה מאמצות ומטפחות על פי רוב שטחים קטנים יחסית, חוות עירוניות משתרעות על שטחים גדולים בהרבה. החוות העירוניות מתחלקות לרוב לשתיים – חוות חקלאיות וחוות לימודיות. בעוד וחוות חקלאיות מתמקדות בפן של גידול המזון כתוצרת, בחוות הלימודיות עיקר הדגש הוא על לימוד והכשרה לעבודה חקלאית, לעיתים בגישה בת-קיימא.

בניגוד לגינות קהילה בהן הקהילה היא זו שאחראית על מרבית הפעילות, הלמידה והעשייה, בחוות העירוניות  קיים מנגנון רחב התומך בפעילות. בחוות אלו הרשות המקומית, מוסד ציבורי או יזם פרטי הם אלו שיוזמים את הכשרת השטח לרבות חלוקתו לחלקות עיבוד, רישותו במערכת השקייה, הבאת שתילים ואספקת כלים והדרכה. כל שנותר לתושב הוא להגיע, לשכור חלקה ולעבד את הקרקע.

איפה ניתן למצוא פרויקטים של חוות עירוניות? אפשר לבדוק ברשות המקומית או בפרויקט המיפוי של "התארגנות גינות קהילה בישראל".

רוצים לקרוא עוד על גינון עירוני? ליחצו כאן

יהונתן הימן,

פעיל בהתארגנות "גינות קהילה בישראל"

_____________________________________________________

                             כשהאדמה מחייכת

לפעמים הגינה שלנו שמחה, ולפעמים לא כל כך.

אנחנו, אנשי הגינה - בני אדם שקצת קרובים לטבע וקצת לא כל כך, בני אדם שאוהבים את האדמה ואת הצמחים אבל כבר לא לגמרי זוכרים את שפתם - מנסים להבין מה הם אומרים לנו כל עונה מחדש. למה היום הם נראים קצת עצובים. מה אולי עשינו לא בסדר.

בגדול, הגינה שלנו היא גינה מאוד שמחה. הקמנו אותה לפני שנה וחצי בתוך חורשה מקסימה מדרום לדרך בן-צבי הסואנת. הגינה מקושרת בקישור לא לגמרי הדוק לבית הספר הדמוקרטי "קהילה" שנמצא בדיוק מולה, מהצד השני של הכביש. האנשים הפעילים בה הם הורים וילדים מבית הספר (4 משפחות תכל'ס. טוב נו, 4 משפחות מגניבות), שעדיין מחכים לשאר תושבי השכונה שיצטרפו גם הם. היא נמצאת בין תחנת דלק שמוכרת לנו קפה דלוח לבין בית אבות שדייריו נותנים לנו ממתקים ושתילים במתנה.

בחורף הראשון שלה (בדיוק לפני שנה), הגינה עפה על עצמה לגמרי. הכל ליבלב וצמח והבשיל, ממש אפשר היה להרגיש את האדמה מחייכת לעצמה ומחזירה לנו ברכה על עמלנו. על זה שבכלל אנחנו שם. האדמה היתה שמחה שנזכרנו בה וחזרנו להיות בקשר. האמת, לא יודעת מי התאהב במי ראשון - אנחנו באדמה או היא בנו. אבל ברור שהיתה שם אהבה. כולנו הרגשנו את זה.

באותם ימים רחוקים (כשייבשנו ביצות וכולי) לא היה לנו מחשב השקיה. ולא טפטפות. השקינו את הגינה עם צינור. מאוד מאוד ארוך. זה לא היה כיף, לבוא פעמיים בשבוע, ללכת למחסן שנמצא בבית האבות הסמוך, לגרור משם גלגל ענקי של צינור השקיה, להתיר את הפקעת, לחבר לברז. אבל מרגע שכבר עשית את כל זה - להשקות היה תענוג. עוברים צמח-צמח, אומרים לו שלום, משקים אותו לרוויה, רואים ומרגישים אותו ממש - זה הוציא ניצן ורוד, פה נבטה איזו פקעת, הנה הקולורבי כבר מבשיל. מריחים את האדמה הרטובה, שזה אחד הניחוחות הטובים בעולם אם לא ה-. המים זורמים בתעלות ההשקיה, ציפורי השכונה כבר קלטו את הקטע ובאות לשתות. עורבים, שחרורים. פרפר צהוב. אולי איזו דבורה או שתיים. הכל מתמלא בוץ שהילדים יכולים לחפור בו ולהתפלש בו להנאתם, ולעשות איתו עוד כל מיני דברים יצירתיים ו/או מפוקפקים. כל הגינה מתעוררת לחיים, שמחה.  

ואז קיבלנו מחשב השקיה. וחיברנו טפטפות. וביום שחיברנו אותן אמא אחת אמרה: "האמת שזה היה הרבה יותר יפה בלי. הרבה יותר שמח". ונדמה לי שהיא צדקה. פרקטיקה ושמחה לא תמיד הולכות ביחד, וכשמכניסים מחשב לתמונה - משהו מהחיבור האישי הולך לאיבוד. לא ככה?

בפעם הבאה אכתוב עוד קצת על הקשר שבין אדם לאדמה. ביי ביי בינתיים.

שירלי נווה,
רכזת גינה קהילתית בן צבי, תל אביב

______________________________________________________

17.01.14

הצד הירוק של הכדור

שמעתם בום על קולי?? אם כן-זו היתה יריית הפתיחה הוירטואלית של הבלוג השבועי שלנו – מדי שבוע נכתוב כאן ב"בלוגינה" - שירלי נווה ואנוכי, כל אחד בתורו, על עניני גינה ,קיימות, חינוך סביבתי, רשויות, קהילה, אקולוגיה, בנייה מחומרים טבעיים ושאר ירקות. ואין מועד מתאים יותר מט"ו בשבט - החג שהופך עם השנים לחג הגינות הקהילתיות-בכדי להתחיל-אז יאללה?? לפי פרטי ההזמנות לנטיעות ט"ו בשבט ומנתונים שנאספו בשנתיים האחרונות, נראה כי הפעילים שמים דגש על נטיעה מסיבית מאי פעם ולא סתם- היום אנו מבינים שמלאי החמצן הולך ואוזל (לעומת "ידידנו", הפחמן הדו חמצני שעושה תהליך הפוך) כדי להעלות אותו אנו זקוקים למייצר החמצן מספר אחת – עץ. עוד דבר שמורגש בעיקר בערים שוקקות היא תנופת הבניה ושמלות הבטון שמתחילות לאט ובזהירות לעטוף את ערי הארץ. נוצר צורך עז אצל תושבי הישובים העירוניים לראות קצת "ירוק בעיניים" וכמה שיותר קרוב לבית- יותר טוב.

כמה עובדות: צפיפות האוכלוסין בישראל היא מהגבוהות בעולם 353 בני אדם לכל  1 קמ"ר (נכון ל-2012). ישראל מדורגת הרבה מעל הממוצע העולמי שהוא 52 בני אדם לקמ"ר (כאשר מחשיבים רק את השטח היבשתי). קצב גידול האוכלוסין בארץ -1.8% גם הוא מעל הממוצע העולמי  (הממוצע העולמי עומד על 1.1%). התקן לשטח ירוק בישוב עירוני מדבר על 7 מ"ר לנפש בעיר ו5 מ"ר לנפש בשכונה. חישוב פשוט מראה כי התקן לא עומד ב"תקן" וכי בפועל מקבל כל תושב ישראלי 2.8 מ"ר. הייתי מהמר אפילו על פחות מזה. הצפיפות שאנו חיים בה מתחילה להיות מורגשת בכל צעד שאנו פוסעים ובכל פקק שאנו עומדים בו מיואשים. אז מה עושים? מחכים להמצאת רחפת עירונית? עוברים לכפר?

לעבור לאזור כפרי ונינוח יותר זו כבר החלטה שלכם, אך בואו נניח שניה לויכוח עתיק היומין בין עכבר העיר לעכבר הכפר ונניח שרובינו נמשיך לגור בערים. עד 2030 66% מאתנו יגורו בערים- תחזית סבירה בהחלט לאור קצב גידול האוכלוסין בעולם. סביר להניח שמלאי החמצן שלנו יצטמצם ונתחיל להרגיש יותר חנק וניכור מהסביבה. אם נקדיש קצת מחשבה לעניין- הרי רובינו בחר\יבחר בערים מטעמי נוחות – אז מדוע שלא נבחר בטבע עירוני קל"ב מטעמים אלו? מדוע לנסוע כל כך רחוק כדי להכניס קצת חמצן לריאות ולראות שקדיה צומחת? הגינות הקהילתיות עשו עד כה עבודה מעולה (יש לנו אתר שלם ודף פייסבוק שיעשו את עבודת התיאור במקומי) בנושא של החזרת הטבע לעיר אך חרב הפיתוח עומדת להן על הצוואר. בעיקר עקב תכנון לקוי לטווח קצר של המרחב העירוני – הרצון לבנות ולהתרחב בא על חשבון הטבע העירוני. בשנים האחרונות, כשהם נישאים על גלי גידול האוכלוסין, עיניהם של קבלנים חומדת יותר ויותר פינות חן בערים ופעילי הגינות נאלצים למצוא עצמם נאבקים במקום לגדל, שומרים על הקיים במקום להנביט חדש. בעיצומם של מאבקים על עצם קיומו של טבע עירוני  אנו מוצאים את עצמנו עומדים מול סימן שאלה גדול- של מי האדמה הזו בכלל? מה בא לפני מה- מקום לגור או מקום לגדל? אולי גם וגם? ככל שמלאי האדמות ילך ויצטמצם – נהיה עדים יותר ויותר למלחמות של תושבים על פיסות אדמה ציבוריות- על המקום שלהם כמקבלי החלטות בסביבת מגוריהם וזכותם לנפוש ולנוח בתוך תחומי השכונה שבה הם גרים. אין פתרון של קסמים למצב שהגענו אליו. הקבלנים ימשיכו לבנות, השותלים צריכים להמשיך ולשתול ואולי גם להתאגד ולעמוד על זכויות. בחשיבה לטווח ארוך ישנם בערים כמה מרחבים שלא נוצלו (ואף אחד לא אמר שלא יהיו עליהם מריבות בעתיד)- וכאן כל הקודם יזכה. המרחבים האלטרנטיביים העירוניים שזכו להתייחסות מעטה עד כה הם: חזיתות הבנינים, פנים חללי המגורים\המשרדים והגגות. על שלושתם (אם אין הרחבות מרפסות או בנייה לגובה) לא חייבת להיות בנייה עתידית. על אלטרנטיבות כאלו ואחרות שטומן לנו העתיד אחל לכתוב בהרחבה בהמשך.  עד אז – אם כבר נטעתם, התגייסו לעזור לעצים הפלורנטיניים, שעתידים להיכרת, להיות כאן גם בט"ו בשבט הבא- וחתמו על מכתבם של פעילי  גינת פלורנטין לראש העיר בבקשה להשאיר את גינת פלורנטין על תילה. הקליקו כאן לחתימה על המכתב: http://www.hasdera.org.il/group_messages/77.htm חג שמייח לכם,לאילנים ולאילנות!

קובי פלומבו, פעיל "גינות קהילה בישראל", איתקה, ניו יורק